צילום נראה כמו קיצור דרך לרישום הראשון. תבנית ארוחה מקצרת את הרישומים החוזרים הבאים.
תמונה אינה מראה כמה שמן יש בסלט או אם נוסף סוכר. מודל שמזהה תמונות חייב להסיק את הפרטים האלה, ואם הוא טועה — המספר שמתקבל לא מסגיר את הטעות.
Calk מתחיל מהקצה השני. אתם מציינים את החלקים — בסיס, חלבון ורוטב — והחישוב נעשה לפיהם. הרישום הראשון ארוך יותר מצילום, אבל התבנית השמורה פותחת את הרישום הבא עם אותו הרכב.
יומן לא נועד רק למספר של היום, אלא גם למסקנה של עוד חודש. כשאתם משנים רק את הדג, שאר מרכיבי הארוחה נשארים זהים — וכך תוכלו להשוות בין רישומים חוזרים שנבנו באותה שיטה.
אותה החלטה עומדת גם מאחורי כפתורי הכמות, אומדן המנות וההשוואה בין רישומים: כולם פועלים לפי ההרכב שתיעדתם, לא לפי פירוש של תמונה.